סיקור אירוע – החברים של קישקשתא

כאחת מוותיקי הסצנה, “דינוזאורית” כמו שאומרים (אחת או אחד שלפחות 10 שנים מפזז בסצנה המופלאה שלנו) גם אני תפסתי מרחק מהמחתרות המתקיימות בארצנו כמעט כל סופ”ש, מחתרות שוואלה מצליחות מפעם לפעם לסחוף אחריהם קהל בליינים שהולך ומתרחב ומגיע כמעט לכל אירוע.

אז החלטתי ל”רדת מהעץ” ולהגיע ולהבין מהו “סוד הקסם” ?

 ההפקה: קישקשתא.

הלוקיישן: קרחת יער ירוקה מדהימה ובהחלט מהפנטת.

הדרך לא הייתה הכי קלה, השבת הייתה גשומה והכל היה מלא בבוץ ורטיבות עם ריחות אדירים ונעימים שהזכירו לי את הדרכים שעשיתי למסיבות לפני יותר מ 15 שנה.

שם ביער מתחת לברזנט מאולתר ממש לא צבעוני, רקדו להם בשמחה מעל 200 קרחניסטים צעירים וצעירות אולי בני 18-24 יפים יפים ומחויכים מאוד לצלילי הגואה.

אט אט קילפתי מעליי את הקליפה הקשה שעטפה אותי במשך השנים והסתכלתי וחייכתי וקיבלתי וואלה קינאתי. קינאתי בילדים האלה בחופש שלהם התגעגעתי לרקוד ככה בלי לחשוב על הדרך וכמה היא הייתה קשה או על מה זה הברזנט הזה ואוי כמה קר לי ואוף כמה ילדים ואוי אוי יש גם כמה ערסים ממש סוף העולם.

הבנתי שאנחנו אלק “הדינוזאורים” שכחנו מהי מהות הטראנס, שכחנו שמסיבות טבע זה טבע, טראנס וחיוכים מכל הסוגים והמינים. לא מעניין את “הילדים” האלה מהי שם ההפקה או כמה וותק יש לה, לא מעניין אותם מי רוקד לידם ומה הצבע שלו או מה היא לבשה, הם באים לרקוד להשתולל להשתגע, כל אחד בדרכו שלו.

ה”חברים של קישקשתא” ניערו לי את הקופסא וגרמו לי במקום לסלוד מהם להתגאות בהם כדור ההמשך. נכון, לוותיקי הסצנה יש את ההפקות שלהם את הקהל שהם רוצים לראות איתם ברחבה וזה לגמריי מובן ומכובד אבל… אנחנו לא צריכים לסלוד מהמחתרות אלה להפנים שזה פשוט משהו אחר, משהו שונה ולתת להם להנות בדרך שפעם הייתה שלנו, בדרכם שלהם.

לסיכום, החברים של קישקשתא מחתרת שמחה בועטת שהצליחה לגרום לי להבין או בעצם יותר נכון לזכור מהו “סוד הקסם” של הטראנס בישראל.

פוקהונטס.