סיקור אירוע – פסטיבל דוף 2016

זה לא סוד שהתדמית של פסטיבל דוף לא בדיוק מהטובות בתחום וכן, יש לזה סיבה. לפני כחמש שנים הפסטיבל לא היה בשיאו מהרבה בחינות אבל הסיבה העיקרית היא מבחינת הקהל שהיה קצת יותר מדיי אגרסיבי ופחות מתאים לאופי האירוע. סיבה שגרמה להרבה קהל ישן וחדש קצת להירתע מלהגיע אליו.

היה צורך במהלך מהפכני ומשנה סדרי עולם בשביל לשקם את התדמית הבעייתית וכמו שזה נראה כרגע, שנת 2016 ללא ספק הייתה הרגע שבו זה קרה. הפסטיבל שרץ כבר 13 פאקינג שנה חגג את הבר מצווה שלו וללא ספק הוכיח שהוא הפסטיבל מהחזקים והטובים ביותר שיש היום בישראל מכל בחינה שתבחרו להסתכל עליה.

דוף הוא לא עוד אירוע סטנדרדי של 24 שעות, הוא מקום מפגש ואיחוד כל השבטים של הטראנס בארץ והדבר היחיד שאשכרה מתחיל ליצור מרחב ניטרלי שבו מתאספים כל המפיקים, כל האמנים והדי ג’יים, כל היחצנים והבליינים באשר הם, כולם מגיעים לקבל מנת פסיכדליה טובה ושמנה שתתפרס על פני 3 ימים של מוזיקה, אמנות, אהבה וקבלה.

הלוקיישן של הדוף

כמדי שנה, גם השנה הפסטיבל התקיים על חופי הכנרת היפיפייה שלנו עם חוף פרטי רחב ידיים שכמו כל שנה, לוקח חלק ענק ביצירת החוויה הבלתי נשכחת של הפסטיבל. אין דבר מדהים יותר מלהיכנס לתוך המים הקרירים והמרעננים של הכנרת אחרי 12 או אלוהים יודע כמה שעות של קרחנה נונ סטופ ולהרגיש את הבאס השמן רועד לנו בתוך העצמות ביחד עם הזרמים הנעימים של המים וכמו שזה מאפס ומייצב, ככה גם משדרג את הטריפ ב – 740% לפחות !

הנוף המדהים של ההרים לאורך רצועת החוף הרחוקה של הכנרת והשקיעה הפשוט כל כך מושלמת הזאת ללא ספק הופכים את הלוקיישן הזה למשהו שונה ומיוחד כל כך.

התפאורה בדוף

על התפאורה של הבמות היה אחראי (כמדי שנה) עידן מ Plazma Lab האלוף שלוקח את נושא העיצוב לרמה אחרת לגמרי מכל פסטיבל אחר, באמת שקשה לתאר במילים את העבודות שהוא עושה ורק להיות שם ולראות את זה יוכל להמחיש עד כמה זה מיוחד, שונה ויחודי. לצד הבמות, על הציליות היו אחראים החבר’ה של Looneymoon Deco שמזמן כבר מוכרים בתור הפיונירים של התפאורה בארץ ובעולם.

עיצוב הבמה המרכזית היה מאין מגרש משחקים עם צעצועים מפוזרים בכל מקום ובובה אחת מעץ שבאה כאילו לתפוס את הקהל עם היד תוך כדי שהיא בועטת בצעצועים וקוביות לכל עבר. לצידה היה רובוט אחד שוואלה הכניס לסרטים לא קטנים כמה מהחבר’ה ברחבה כשאכלו עליו סרט האם הוא באמת מזיז את הידיים או שזאת הזיה 🙂

בלילה הבמה קבלה תפנית שונה לגמרי אחרי ש VJ HamREM ו – VJ Masterdamus עשו הקרנות תלת מימדיות על הבמה והוסיפו רמה אמנותית נוספת לכל הקונספט החזותי של התפאורה.

בבמה של הפגנקה העיצוב היה קצת שונה אבל עדיין באותו הכיוון, איש גדול עם שפם ענק ועין שלישית פתוחה לרווחה שמנגן על גיטרה. תואם לגמרי את אופי הבמה של הפגנקה שמתאפיינת במוזיקה קצת יותר “רגועה” מהטרור שהולך במרכזית.

 הקהל של הדוף

אפשר לתאר את זה בתור “איחוד השבטים” במלוא מובן המושג, הקהל הכי וותיק בטראנס הישראלי שיוצא פעם פעמיים בשנה ורק לאירועים ממוקדים וספציפיים מאוד, אנשים שכבר מזמן מאסו מהטראנס אבל שומרים על מסורת כי יודעים שהדוף זה משהו אחר, משהו שבו כל זקני השבט יוצאים מהחורים שלהם בשביל לקחת 3 ימים מהשגרה ולהתבזות עד הפאקינג סוף. לצידם של הוותיקים תמצאו בדוף גם המון חבר’ה צעירים וחדשים שרק החלו את דרכם בעולם הפסיכדלי לפני מספר שנים ובאו לראות מה זה הדבר הזה שכולם מדברים עליו כל השנה ואשכרה מחכים לו כאילו זה חג לאומי.

אפילו שועלי המחתרות ואנשי האנדרגראונד מתייצבים מדי שנה בפסטיבל הזה כי אחרי 13 שנים של עשייה ללא התפשרות זה וואחאד מגנט גם לאותם האנשים שסולדים מאירועים מאושרים עם גדרות ומחסומים גם מבחינת הקונספט המוזיקלי המגוון והבאמת מושקע וגם מבחינת האווירה של הגן חיות והחופש שהם כל כך מחפשים.

כמו כל שנה, גם השנה אפשר היה לראות כמות אדירה של תיירים שבאים לקחת חלק בבורדל הישראלי כי מה לעשות, רחבות כמו אצלינו אין בשום מקום בעולם ואת האנרגיה שיש לקהל הישראלי קשה מאוד למצוא בפסטיבלים אחרים בחו”ל (כן כן, הברזילאים גם לא פראיירים) ואין דבר יותר עוצמתי מלחוות על בשרך את הסרטונים שאתה רואה בפייסבוק ויוטיוב כל יום ופשוט מת להבין איך דבר כזה בכלל קיים על פני כדור הארץ ואני עדיין לא חלק ממנו.

המוזיקה בפסטיבל דוף

הגרעין של הדוף מתחילת דרכו היה מבוסס על דארק טראנס ומוזיקה יותר מחתרתית אך מאז שפתחו את שעריהם לז’אנרים נוספים של טראנס ומוזיקה אלטנרטיבית על ידי הוספת הבמות של מגאיה ופגאנקה זה היה שדרוג מאוד משמעותי ורציני שהוביל אחריו הרבה באזז, פידבקים חיוביים ולגמרי נתן לפסטיבל תפנית צבעונית ומעניינת הרבה יותר ממה שהוא היה עד אותו היום.

כשהבמה של הדוף מתחילה את הפעילות שלה בשעות הקטנות של הערב ונכנסת אל תוך האפלה של הלילה עם דארק חריף ואגרסיבי, זה הזמן הטוב ביותר להתחיל את המסע המוזיקלי וכשיש לך אמנים כמו Parasense, Rev, EMOK, Zirkin, Entropy, Fisheye, Orca ועוד המון אמנים אחרים, אין פה טעויות. הרחבה המרכזית של הדוף היא בוודאות הרחבה המרכזית הכי טובה בישראל כשמדובר בלספק מוזיקה פסיכדלית קשוחה של דארק, דארק פסיי וכל נספחיו.

את הבוקר והצהריים של הרחבה המרכזית אפשר לתאר בתור גוש אחד גדול של הכל עם הכל, אבל בדיוק ככה ! את הסטים האגדיים של U-Recken כבר כולם מכירים ולהפתעתינו, השנה בניגוד לשנים קודמות הוא לא ניגן ביום האחרון של הפסטיבל אלה בבוקר השני ויניב יודע איך עושים את זה 🙂

מה שכן, את אור הזרקורים משכו בלי לחשוב פעמיים בכלל Boom Shankar, Filteria והאחד והיחיד Atmos. הבוקר של היום השלישי בפסטיבל נצרב חזק חזק בתודעה של מי שלקח חלק בדבר הזה, הבנייה הנכונה של הליינאפ ושילוב של אחד מאמני הגואה מהגדולים ביותר בעולם, Filteria היה הדרך הטובה ביותר לסגור את הפסטיבל. למרות שהרחבה הייתה מפוצצת עד 0 מקום עד הרגע האחרון שבו הושמע הביט שסגר את הקרנבל, אף אחד לא רצה ללכת הביתה ואם היה אפשר, כנראה היה בועט את דרכו בתוך הבוץ עוד יומיים לפחות.

הבמה של הפגנקה היא יותר עדינה ורגועה אבל רחוק מלהיות חלשה. השנה הליינאפ היה מהמרשימים ביותר שהיו עד כה בפסטיבל וכלל בין היתר את Ticon, Merkaba, Loud, Rocky, Huda-G & Dj Zombi וכמה הפתעות מעניינות כגון Ella Gotman & Anna Haleta שבאמת היו אחת מהציאות המרשימות של הפסטיבל עם מוזיקה סופר מחתרתית (לא נתפלא אם פריצי וחיים יזמו את המהלך) ועמוקה. איך אפשר לפתוח את הפגנקה בשיא החום והאנרגיה בלי Vodka & Mi-Ya-Ra החוליגנים המקומיים שמעבר להיותם צוות אורגני של הפגנקה גם יודעים לתת אחלה סחורה מוזיקלית לקהל 🙂

אחד מהדברים הבולטיים והעוצמתיים ביותר שהיו בבמה של הפגנקה הוא לגמרי הסט שקיעה של לאוד. באמת שאין לנו כח יותר לדבר על איתן וקובי וכמה שהם שוברי רחבות ותותחים ובלה בלה וכל זה, הם פשוט עשו שם תורה רצינית ודאגו לסגור את היום עם סט הסגירה הכי אבל הכי מדוייק שאפשר לבקש. ממש אבל.

לרחבה של המגאיה תמיד היה ויהיה מקום חם בלב שלנו. התוכן המוזיקלי המעולה והייחודי שהם מביאים איתם זה משהו שפשוט חובה בכל פסטיבל באשר הוא, מוזיקת עולם, אמביאנט, צ’יל אווט ומוזיקה חיה היא אחד האלמנטים מהטובים ביותר לפתוח איתו את התודעה וביחד עם הקהל הכי מואר שהגיע לפסטיבל, תמיד כיף לבוא לאיזור הבטוח שלהם כי אין מצב שבעולם שיהיה שם משעמם 🙂

השנה הם גם הביאו את הקרקס הנייד שכלל הליכה על חבל, ג’אגלינג וכל הדברים הטובים והכיפים שמשדרגים את הטריפ לכיוון האמנותי יותר וביחד עם האווירה ההיפית והמוזיקה המצויינת שמתנגנת ברקע, פשוט כיף טהור !

לסיכום

כבר 10 דקות שאנחנו מנסה לסכם את הפסטיבל, כותבים ומוחקים, כותבים ומוחקים, ובכלל, איך אפשר לסכם את הפסטיבל הפשוט כל כך מטורף הזה בכמה שורות ? כנראה שאי אפשר.

If you wanna Doof, Doof, don’t talk